על פי החוק, אסור לאדם לנהוג ברכב כשהוא שיכור וכן לא להרשות לאדם אחר שהוא שיכור לנהוג ברכבו. בחוק נקבע כי מצב שכרות הוא כאשר ריכוז האלכוהול בגוף בדגימת אוויר נשוף או בדגימת דם, עולה על 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף או 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם. אולם, בפסיקת בתי המשפט הועלה רף האכיפה במה שנוגע לבדיקות נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף על 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. יצוין, כי עבירת נהיגה בשכרות נחשבת עבירה חמורה ובית המשפט נוטה להחמיר עם נאשמים בעבירה זו. בהתאם לחוק, קיים עונש מינימלי של שנתיים פסילה בפועל על נהג שהורשע בגין נהיגה בשכרות ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה תהא פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים. והדברים חמורים אף יותר כאשר מדובר בנהגים חדשים או נהגים צעירים שעבורם רף ריכוז האלכוהול בדם חייב להיות נמוך משמעותית. חשוב להדגיש, כי החשש המרכזי בנהיגה תחת השפעת אלכוהול הוא מההשפעות של האלכוהול על התפקוד של הגוף, בין היתר, מקהה את החושים, גורם לתחושת נמנום, פגיעה בתגובות ועוד השפעות שליליות רבות העלולות לגרום לתאונות בכביש. לפיכך, יכול בית המשפט להרשיע נאשם על סמך "בדיקת מאפיינים" בלבד. "בדיקת מאפיינים" היא בדיקה שעורך השוטר לנהג החשוד על מנת לאבחן האם הוא במצב שכרות, בין היתר נבדקת היציבות בעמידתו, הליכה על קו ישר, מגע עם האצבע באפו בעיניים עצומות, האם התנהגותו רדומה וכו'.
ככל שחלילה נתפס אדם נוהג בשכרות, הרי שהתנהלותו מאותו רגע משפיעה בצורה בלתי רגילה על התיק ועל העונש הצפוי לו, משכך, מומלץ להיעזר בשירותי עורך דין המכיר את התחום במועד המוקדם ביותר.
